פרשת שש עשרה בהשלמת הספר וספור הדברים אשר דבר יהושע אל ישראל והברית שכרת עמהם וספור מותו ומיתת אלעזר הכהן. תחלתה ויהי מימים רבים וגו', עד סוף הספר הזה, ושאלתי בפסוקי הפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה מה ראה יהושע (אחר שדבר הדברים הראשונים לכל ישראל ולראשיו ולזקניו ולשופטיו ולשוטריו מהצווי והאזהרה וההתראה מה שיפיק) להוסיף מיד אחרי כן ולאסוף אותם פעם שנית ולדבר באזניהם דברים קרובים לראשונים? ולמה לא אמר כל זה בפעם אחת? והמפרשים אמרו אולי על פי הדבר עשאו, אבל לא נזכר בכתוב, ולכן אין ראוי שנאמין שבאהו עליו צווי אלהי:
השאלה השנית במה אמר ואביא אתכם אל ארץ האמרי וגו', ואחר זה אמר ויקם בלק בן צפור, ויש לשאול מה היה החסד שנעשה בדבר בלעם שלא קלל לישראל, לשיזכרהו בתוך שאר החסדים הגדולים:
השאלה השלישית במה שאמר שבלק בן צפור נלחם בישראל, וכן אמר וילחמו בכם בעלי יריחו, וידוע שבלק לא נלחם בישראל ולא בעלי יריחו, כי בנס אלקי נלכד יריחו ולא מכובד המלחמה, ואם כן איך אמר וילחמו בכם:
השאלה הרביעית במה שאמר אחר שזכר עברת הירדן ומה שלכדו יריחו ושאר העמים, אמר עוד ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי, וידוע שהצרעה לא עברה הירדן, כמו שאמרו חז"ל (סוטה ל"ו ע"א) וששני מלכי האמורי סיחון ועוג נלכדו קודם שעברו את הירדן וכ"ש קודם ענין יריחו. אף כי כבר זכר מלחמותיהם, שנאמר ואביא אתכם אל ארץ וגו':
השאלה החמשית איך יהושע לא זכר להם בכל זה נס העברת הירדן, ולא נס עמידת השמש בגבעון? והם באמת דברים יותר רשומים מענין בלעם שזכר אליהם שלא אבה ה' לשמוע לבלעם:
השאלה הששית אם ישראל השיבו כראוי ויאמרו חלילה לנו מעזוב את ה' וגו', גם אנחנו נעבוד את ה' וגו', למה חזר יהושע לומר אליהם לא תוכלו לעבוד את ה' ושאר הדברים שאמר? ויראה שהיו ללא צורך. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
ויהי מימים רבים וגו' עד וחזקתם מאד לשמור וגו'. יאמר שאחר שעברו ימים רבים בהיות ישראל בשלוה ובמנוחה, והיה יהושע זקן בא בימים, ר"ל זקן כפי מספר שנותיו ובא בימים שהיה חלש נשבר ונדכא מכובד המלחמות, והיה א"כ זקן כפי השנים וכפי ההכנה, וזהו בא בימים שהימים והזמן עשו בו רושם רב, קרא לישראל בכלל והיו לפניו הזקנים שהם היו הסנהדרים והחכמים מנהיגי העם ונשיאי השבטים, שהם הראשים לשבטים והשופטים שבכל עיר ועיר והשוטרים, ואמר אליהם שהם ידעו זקנתו כפי השנים וכפי תכונת גופו וכחותיו, שלא ידאגו עליו במותו לפי שהוא לא היה מנצח המלחמות כי אם ה' אלהיהם, ושהוא הפיל הארץ הבלתי נכבשת בחלוקה, לפי שהאל ית' הוא יהדפם (את האויבים) ויורישם מהארץ כאשר דבר אליהם: