פרשת חמש עשרה איך שלח יהושע הראובני והגדי לארצם וענין המזבח שבנו על הירדן. תחלתה אז יקרא יהושע לראובני וגומר, עד מימים רבים וגומר, ושאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה באומרו ולחצי שבט המנשה נתן משה בבשן ולחציו נתן יהושע עם אחיהם וגומר, ויראה שזה אשר אמרו כלו מותר, כי כבר נזכר במה שעבר פעמים הרבה, וגם אין לו צורך בכאן:
השאלה השנית במה שאמר שתי פעמים וישמעו בני ישראל, בענין המזבח אמר ראשונה וישמעו בני ישראל לאמר הנה בנו וגומר, וחזר ואמר פעם שנית אחריו וישמעו בני ישראל ויקהלו וגומר:
השאלה השלישית באומרו ויקהלו כל עדת בני ישראל לעלות עליהם לצבא, ואיך היו עולים עליהם לצבא קודם שישמעו טענתם? ולא ענש הכתוב אלא אם כן שישמע לכל אחד טענתו, כמו שעשה ה' יתברך לאדם שלא הענישו כי אם אחר שבא לדין לפניו, שנאמר (בראשית ג' ט') ויאמר לו איכה ויאמר וגו':
השאלה הרביעית מה היה החטא אשר ראו ישראל בבנין המזבח הזה? שאמרו עליו מה המעל הזה אשר מעלתם בה' וגומר, ואמר עוד לשוב מאחרי ה' וגומר, והוסיף לומר עוד למרודכם היום בה', והיה די באחד מהלשונות האלה:
השאלה החמשית באומרו המעט לנו את עון פעור וגומר, ויהי הנגף בעדת ה', ואם היה דעתו שהנקיים נענשו בחטא הרשעים? הנה משה אמרו בהפך (דברים ד' ג' - ד') כי כל האיש אשר הלך אחר בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך, ואתם הדבקים וגו' חיים כלכם היום, וגם למה אמר הלא עכן וגומר וענין זה הוא כענין פעור, שנכשלו הצדיקים בעון החטאים בנפשותם? השאלה הששית בתשובת השבטים שאמר וידברו את ראשי אלפי ישראל, ולמה לא זכרו את פנחס הכהן בהיותו נשוא פנים הוא הראש, וזכרו לבד ראשי השבטים שהלכו עמו? וגם כן בהכפל הדברים שבאו באותה התשובה.
והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
אז יקרא יהושע לראובני ולגדי וגומר, עד וישובו וילכו בני ראובן וגומר. זכר שקרא יהושע לבני ראובן וגד וחצי שבט המנשה אשר עברו חלוצים לפני בני ישראל ושבח מה שעשו מארבעת בחינות. האחד מפאת האמת ששמרו מה שהתנו עם משה רבינו עליו השלום, וזהו אמרו (ב) אתם שמרתם את כל אשר צוה אתכם משה וגומר. והשנית מהכבוד שעשו ליהושע בששמעו לקולו במה שצוה אליהם כל זמן המלחמה, וכמו שנדרו ושלמו לעשותו בתחילת מנויו, וזהו אמרו ותשמעו בקולי לכל אשר צויתי אתכם. והבחינה הג' מצד האחוה והאהבה אשר שמרו לאחיהם בני ישראל בעזור אותם במלחמותיהם נגד אויביהם, כי הוא מחיוב האחים השלמים, וזהו אמרו (ג) לא עזבתם את אחיכם וגומר. והבחינה הרביעית מצד האל יתברך שהלכו עם ארון בריתו לשמרו, והיא עבודה נכבדת מאד, ועל זה אמר ושמרתם את מצות ה', רוצה לומר וגם כן במה שעשיתם שמרתם את מצות ה', ואם כן לאל יתברך ולמשה ולי ולאחיכם עשיתם מעשה משובח כזה. ואמר (ד) ועתה הניח ה' לאחיכם וגומר, רוצה לומר ועתה אחרי שהניח ה' אלהיכם לאחיכם כאשר דבר להם ראוי הוא שאתם תשובו לאהליכם. ולפי שבהתרחקם ממשכן ה' פחד יהושע אולי ישכחו התורה והמצות, לזה ראה לצותם (ה) לעשות את המצוה והתורה, רוצה לומר המצוה שישמרו ויעשו המצות המעשיות, והתורה ירצה במצות האמוניות המושכלות, וביאר שניהם, אם התורה (והיא הידיעה בתורה והעיון בדרושיה) אמר עליו לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו, ועל המצות אמר ולשמור מצותיו ולדבקה בו ולעבדו וגומר. וזכר שברכם ביום ההוא יהושע (ו) וישלחם לאהליהם: ואמרו עוד (ז) ולחצי שבט המנשה, אחשוב שהוא נמשך עם מה שאמר אחריו, וענינו שהשלל אשר שללו בני ישראל במלחמותיהם בארץ אין ספק שהיה נחלק ביניהם לשבטים, ולכן ראובן וגד ששלחם יהושע ודאי ישאו עמהם את השלל אשר קנו, אבל חצי שבט המנשה לפי שבא חלקו בשלל מעורב עם חצי השבט האחר (כיון שלשבטים השלמים היה מתחלק לא היה יכול לשאת עמו גורלו מהשלל אם לא יתחלק השבט השלל ההוא לחצאין) ולכן נצטרך יהושע לצוות לחצי שבט המנשה. שכיון שחצי ממנו בבשן ויצטרך ללכת שמה, והחצי האחר היה חלקו בארץ וישאר שם, שמפני זה ראוי שיחלקו ביניהם חלקם מהשלל, באופן שהחצי אשר ילך לבשן ישא חלקו מהשלל, והחצי הנשאר בארץ עמו ישאר חלקו מאותו שלל, וזהו אמרו ולחצי שבט המנשה, רוצה לומר ולחצי שבט המנשה מאחר שנתן משה נחלתו בבשן והיה צריך ללכת שמה ולחציו נתן יהושע חלקו בארץ וישאר בה, לכן עם היות ששלחם יהושע אל אהליהם ויברכם (כמו שזכר) בכלל עם שאר השבטים, נצטרך לומר בפרט לאותו חצי שבט (ח) בנכסים רבים שובו לאהליכם וגומר, חלקו שלל אויביכם עם אחיכם, רוצה לומר עם החצי האחר מאותו שבט, באופן שלכל חצי ממנו יהיה חצי השלל. הנה התבארו בזה הפסוקים והותרה השאלה הראשונה: