העזו מלשון שלח העז את מקנך (שמות ט, יט) כאומר כנגד בני בנימין העיזו ונוסו לכם מקרב ירושלם כי מהרה תלכד מהאויבים, ולפי שהיה הנביא מענתות מארץ בנימין היה מזהירם על זה לאהבתו אותם יותר מלבני יהודה ובדרך צחות אמר ובתקוע תקעו שופר כי היה תקוע שם עיר שנאמר וישלח יואב תקוע (שמואל ב' יד, ב), והענין שיתקעו שם שופר להניס העם אל ההרים ועל בית הכרם שהוא מקום אחר או הוא מגדל שבונים בתוך הכרמים וכמ"ש ויבן מגדל בתוכו (ישעיה ה, ב) ישאו בו משאת אש כדי שיראו את הלהבה מרחוק וינוסו, והנה יעשו כל זה לפי שרעה נשקפת ונראתה מצפון והוא העם הבאים מבבל על ירושלם ושבר גדול יבוא משם, (ב) והנה אני דמיתי ציון לאשה הנוה והיפה והמעונגה, (ג) ועתה ה' אוי נא לה כי אליה יבואו רועים והם אנשים גסים במקום שהיא היתה נאוה ומעונגה, ועדריהם תקעו עליה והוא משל לחייליהם אהלים סביב רעו איש את ידו רוצה לומ' שיהיו אהלי הרועים שהם המלכים הבאים על ירושלם חונים סביבה רועים איש את ידו כלומר במקומו מלשון רועות על ידיהם, והנמשל שכל מלך או שר מהם יחנה על עיר אחד של צד אחד מירושלם וילחם בה וכולם יקדשו עליה מלחמה, (ד) שכל א' יאמר לחבירו קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים, ולרוב חפצם כאשר לא יוכלו ללוכדה בצהרים יאמרו אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב ועדיין לא לכדנו העיר, (ה) לכן קומו ונעלה בלילה ונשחית' ארמנותיה שהם חושבים להשגב בהם וכל זה משל לרוב חפצם ותאותם להלחם בה ולשחתה, (ו) אבל לא יחשוב אדם שיתעוררו הכשדיים לזה מעצמם אלא מהש"י שהעיר את רוחם לעשותו על חטאתיהם וזהו כי כה אמר ה' צבאות כרתו עצה רוצה לומר כרתו העץ אשר סביבות ירושלם ושפכו עליה סוללה להשליך אבנים בדייק לנתוץ חומותיה ומגדליה כי היא העיר הפקד כלה כלומר שפקד הקב"ה מעשיה וכל אנשיה ומצא עושק בקרבה כי כל מה שבקרבה הוא עושק וגזל, (ז) כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה ומלת הקר הוא מלשון בנין כמו המקרה במים עליותיו (תהלים קד, ג), ימך המקרה (קהלת י, יח), יאמר כמו שמתוקן הבור לתקן מימיו כן הקרה ותקנה רעתה של ירושלם, החמס והשוד שישמע בה ולכן על פני תמיד חולי ומכה רוצה לומר תמיד היה בדעתי על רעתם להביא עליהם חלי ומכה, (ח) לכן הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך רוצה לומר פן יפרד נפשי ורצוני ממך כי תקע הוא מלשון ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כז) ענין הסרת הדבר ממקומו פן אשימך שממה כאילו את ארץ לא נושבה מעולם, (ט) כי הנה הגזרה האלהית עולל יעוללו כגפן שארית ישראל רוצה לומר הנה נמשלה ישראל לגפן וכמו שהגפן אחרי שבצרו אותה עוד ישובו על העוללות הנשארים בה ויבצרו אותם כן יעשו האויבים שאחרי שגלו עשרת השבטים ישובו לגלות בית יהודה הנשאר' וזהו עולל יעוללו כגפן שארית ישראל, ואמר כנגד האויב השב ידך כבוצר על סלסלות רוצה לומר כבוצר העוללות הנשארים לתת אותם על הסלים.
וכאשר ניבא הנביא כל זה (י) התחיל לקונן על מי אדברה ואעידה וישמעו רוצה לומר למי מכל בני יהודה אדברה תוכחתו ואעידה על מה שיהיה וישמעו אלי, כי הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב לפי שהיה דבר ה' להם לחרפה לא יחפצו בו, (יא) ולא כן אנכי עמדי כי את חמת ה' אשר אני רואה עליכם מלאתי ממנה נלאתי הכיל בראותי שהיא לשפוך על עולל בחוץ, ועל סוד בחורים יחדו כי הבחורים הם אשר יעצו סוד יחדו מהילדים כי רואה אני שברעה הזאת גם איש גם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים לפי שהאויב נער לא יחון ופני זקנים לא יהדר, (יב) ונסבו בתיהם של האנשים הפושעים האלה לאחרים, ולפי שהבית כוללת האשה והשדה ושאר הקנינים לכן ביאר שהבתים אשר זכר יובן בשדות ובנשים יחדו, ונתן הסבה בכל זה באומרו כי אטה את ידי על יושבי הארץ ופירוש ידי נגעי וענשי כמו הנה יד ה' הויה (שמות ט, ג), (יג) לפי שבני יהודה מקטנם ועד גדולם כולו בוצע בצע, ואף על פי שהחמדה לא תמצא בשנות הנערות הנה מרוב רשעתם היו הקטנים והגדולים כולם חמדנים ובוצעים ומנביא ועד כהן רוצה לומר הנביא השקר וכהני הבמות כולו עושה שקר, (יד) והם ירפאו את שבר בת עמי ורעתם העתידה לבא על נקלה רוצה לומר בדבור קל לאמר שלום שלום יהיה לכם ואין שלום כי לא יהיה שלום להם, (טו) והנביאים ההם עתה הובישו כי תועבה עשו כלומר האם יקבלו בושה משקרות נבואותיהם באמת גם בוש לא יבושו רוצה לומר הנביאים, גם הכלים לא ידעו הכהנים, ולכן יהיה עונשם שהנביאים והכהנים יפלו בנופלים על ידי האויבים בעת פקדתים יכשלו, אמנם ירמיהו לא היה כן כי גם האויבים שמו עיניהם עליו לטובה: