ואמר הנני מעיר על בבל ואל יושבי לב קמי רוח משחית להגיד שהוא יעיר רוח משחית והוא רצון פרס ומדי שיתחדש אליהם רצון בהערת השם יתברך להשחית את בבל, ועל יושבי לב קמי המה הכשדיים כי הם הקמים על השם שהיו יושבים תמיד בלב ורצון לקום כנגד השם ועמו, וכן כתבו הראשונים שלב קמי הוא כשדים באת"בש, (ב) ושלחתי לבבל זרים ונכרים שלא ירחמו עליה אבל יזרו אותה ויפזרוה לכל רוח, או יהיה וזרוה מלשון זר שלא יחמולו עליה כמכיר ואוהב כי אם באכזריות כזרים, ואמר ויבקקו את ארצה שהוא לשון ריקות שיריקו אותה מכל שללה, (ג) ואומרו אל ידרוך הדורך קשתו וגומר הוא פסוק מסורס ושיעורו אל הדורך שידריך קשתו ואל אשר יתעל בסריונו ר"ל המתהלל ומעלה בשריונו וכובעו, וכנגד אנשי המלחמה היה אומר ומצוה לא תחמלו אל בחוריה של בבל אבל תחרימו כל צבאה, (ד) באופן שיפלו חללים בארץ כשדיים ומדוקרים בחוצותי' (ה) וכ"ז למה לפי שלא אלמן ישראל ויהודה מאלקיו ה' צבאות כי הוא חי לעולם ואין יהודה וישראל א"כ אלמן מאלקיו, שארצם של הכשדיים מלאה אשם מקדוש ישראל ממה שעשו נגד רצונו ואין ישראל ויהודה כאשה אלמנה שמת בעלה אבל בעלה חי ואם עזבה בגלות עוד יפקדנה וישוב אליה ויפקוד על אויביה.
ואמר הנביא כנגד הנכרים שהיו בבבל שבאו שמה מארצות אחרות או כנגד היהודים שהיו בה (ו) נסו מתוך בבל ומלטו איש את נפשו אל תדמו ותכריתו בעונה בהיותכם בתוכה כי עת נקמה היא לה' וזהו דבר השגחיי גמול הוא משלם, (ז) כי לא תחשבו שזה ענין אנושי ממדי ופרס אלא כוס זהב בבל ביד ה' משכרת כל הארץ הכוס של זהב שהיה לבבל והוא רמז אל החרבן שהחריב נבוכדנצר את כל הגוים, וקראו כוס זהב לפי שכפי הצלחתו וכבוד ממשלתו היה הכוס אשר בידו כוס הזהב, וממנו שתו כל הגוים והתהוללו כשכורים והמשוגעים ואותו כוס היה ביד ה' כי ממנו היתה הממשלה והמלכות לנבוכדנצר, (ח) אמנם עתה כשראה פקודתו פתאום נפלה בבל ותשבר ולכן הלילו וקוננו עליה או קחו צרי למכתה אולי תרפא ואמר זה בדרך לעג, (ט) וכאילו הזכרים ההם משיבים רפאנו את בבל ולא נרפאתה ולכן עזבוה ונלך איש לארצו כי לא יכול לרפאתה, לפי שאין חליה ומכתה דבר טבעי שתקבל רפואה אלא שנגע עד שמים משפטה ונשא עד שחקים רוצה לומר שבגזרת עירין פתגם חרבנה ובמימר קדישין נפילתה לא מכח אנושי, ולפי שאלו לא ביארו המשפט ההוא שזכרו האם הוא ממערכת השמים או מהשגחת השם יתברך לכן ביארו הנביא באומרו (י) הוציא ה' את צדקותינו, ולא אמר זה להיות ישראל צדיקים כי ברשעתם נענשו אלא שנקם נקמתם מהמחריבים אותם שהוא יתברך קצף מעט והכשדיים עזרו לרעה ולכן היו ישראל אומרים באו ונספרה בציון את מעש' ה' אלהינו שעשה בחרבן בבל, (יא) וכנגד האויבים אמר הנביא הברו החצים והוא לשון מריקה וברור כמו חץ ברור (ישעיה מט, ב) וכן תרגם יונתן שנינו, והרב רבי דוד קמחי בשם אביו פי' הברו מלשון אבר כיונה (תהלים נה, ז) אורך האבר שענינו שימו נוצה בחצים לישרם, מלאו השליטים רוצה לומר אספו המגנים וכן קראום אחריך מלא ענין אסיפה וקבוץ, ונתן הסבה למה יצוה אותם על זה באומרו העיר ה' רוח מלכי מדי כי על בבל מזימתו רוצה לומר הקדוש ברוך הוא להשחיתה, לפי שנקמת ה' כלומ' הנקמה אשר הוא לוקח מבבל היא נקמת היכלו ממה ששרפו הכשדיים את היכל ה' לא בעבור מה שעשו לשאר האומות, (יב) ומפני זה אל חומת בבל שאו נס ר"ל אתם המדיים שאו הנס שלכם על חומת בבל כי כן דרך הצרים על עיר כשיכבשוה ישימו ניסם עליה להודיע שכבר היא בידיהם ולא תפחדו מהבבלים, אבל החזיקו המשמר כשתצרו על העיר הקימו השומרים כדי שלא יצאו הבבליים בורחים מן העיר, הכינו האורבי' לתפשם אם יברחו בשדה, כי לא היה זה במקרה אלא גם זמם וחשב ה' לעשותו גם עשה בבבל כאשר זמם, ואמר ב' פעמים גם לרבות כל אחד על חבירו כמה שאמר גם אתם גם מלככם.