שוטטו בחוצות ירושלם וכו' עד עלו בשרותיה ושחתו וגו'. הוקשה מאד על המפרשים כמו שזכרתי בשאלות מה שאמר הנביא שלא נמצא בירושלם איש עושה משפט מבקש אמונה הנה דוד המלך ע"ה אמר (תהלים עט, ב) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ והוא המורה שהיו בירושלם חסידים ויראי השם, והשיב על זה הרד"ק בשם אביו שירמיהו אמר שוטטו בחוצות ירושלם ובקשו ברחובותיה לפי שהחסידים שהיו בירושלם לא היו בשווקים וברחובות אבל נחבאים בבתיהם מפני הרשעים, ואינו נכון כי אם היו צדיקים בתוך העיר אף שיהיו נחבאים היה ראוי שיגינו על דורם ואיך יתלה הסליחה בחוצות וברחובות עיר, ואמרו חכמים זכרונם לברכה כיון שנהרגו מיתתם היתה כפרת נפשם ולכן אחרי מותם נחשבו לעבדי השם וחסידיו והוא דרך דרש כי רחוק הוא שנאמין שלא היה בכל ירושלם אפילו איש אחד בעל משפט ודורש אמונה והנה היו שמה כהני השם ובני נביאים ואיך יהיה אפשר זה, ולכן אחשוב אני שלא אמר שלא ימצאו בירושלם איש צדיק מאמין באלהיו אבל אמר שוטטו וחפשו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו באמתית ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש רוצה לומר שיהיה מוכיח בשער ומיסר את העם, ולכן לא אמר אם תמצאו איש עושה משפט אבל אמר שתי פעמים מלת אם והוא אומרו אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה רוצה לומר שבחוצות וברחובות העיר ששם ישבו כסאות למשפט לא ימצאו איש אמיץ לבו בגבורים להוכיח בשער כי הוא הנקרא איש בייחוד כמו שאמר הלא איש אתה ומי כמוך בישראל (שמואל א' כו, טו), וכן לא ימצא איש עושה משפט מבקש אמונה כמו שעושה השופט בעיר שמוטל עליו לעשות משפט וצדקה לכל עמו והוא מבקש האמונה והפכה להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע, ואמר שאם ימצא בכל ירושלם איש יאמץ לבו בגבורים להוכיח החוטאים או איש שיהיה ממונה לעשות משפט ולבקש האמונה שיסלח לכל העיר בעבורו, ולא יתחייב מזה שלא היו בירושלם אנשי אמת ובעלי אמונה אבל לא היו ממונים על המשפט ועל האמונה כי נעדרה מהם ולא היה איש מהם שיעצור כח להוכיח ולהכניע הפושעים לפי שהיו הצדיקים עלובים ונכנעים ולא ישאו ראשם וכמו שאמר ישעיהו (ישעיה א, כא) צדק ילין בה ועתה מרצחים. והותרה בזה השאלה הו'.