ואחרי שמת חנניה ונתפרסם שקרות נבואתו כתב ירמיהו מירושלם אל הגולה אשר הגלה נבוכד נצר מירושלם בבלה (ב) כאשר יצא יכניה מלך יהודה והגבירה שהיא אמו והסריסים שהם גדולי המלכות כמו שת"י רברביא, (ה) שיבנו בתים וישבו בשובה ונחת ויטעו גנות ויאכלו פרין עם היות ששלש שנים יהיו להם ערלים, (ו) והבחורים ישאו נשים והבתולות ישאו אנשים ויולידו בנים ובנות בבבל ולא יחשבו שמהרה יבאו משם כי לא יהיה כן, (ז) ולכן יתפלו בשלום העיר ההיא כיון שבשלומה יהיה להם שלום להיותם דרים בתוכה, (ח) ושלא יבטחו בדברי הנביאים המשקרים ואל החלומות שחולמים אנשים הפך זה, (ט) כי הבל הוא שקר וכזב, (י) לפי שעד שיהיו לבבל ע' שנה מהגדולה וההצלחה והממשלה על כל גויי הארצות לא יצאו בני יהודה משם כי הימים אשר הוראת' המערכה הצלחת בבל, ואמנם מה הם השבעים שנה האלה ראוי שתדע שאינם השבעים שנה שיעדם שיפקוד את ירושלם כי הם היו לחרבן ירושלם והתחילו מחרבן העיר ושריפת בית המקדש ונשלמו בימי דריוש בהשלמת בנין בית ה', אמנם שבעים שנה הנזכרים שהם מהצלחת בבל הם מיום שנבוכד נצר מלך בבבל שמרד במלך אשור ולקח מלכותו עד מות בלשצר בן בנו, כי הנה נבוכד נצר מלך ארבעים וחמשה שנה ואויל מרוד' בנו מלך אחריו כ"ב שנה ובלשצר ג' שנה עד שנהרג הרי לך ע' שנה למלכות בבל מהצלחה וכבוד, וידוע שכאשר מלך כורש ודריוש חותנו בבבל נשלמה הצלחת מלכות בבל בזרע נבוכדנצר בשבעים שנה, ועם היות שעדיין בזמן ההוא לא נבנה בית ה' הנה אז פקד השם את עמו בשהעיר את רוח כורש מלך פרס לתת רשות לבני הגולה לעלות ירושלם ולבנות בית השם ולהשיב שם כליו והיה זה מ"ט שנה קרוב לחמשים לחרבן ירושלם ושריפת בית ה', ואח"כ שבתה מלאכת בית ה' במצוות כורש והתמידה השביתה עד שנתים לדריוש שנתן רשות להשלים בנין בית ה' ואז נשלמו השבעים שנה לחרבן ירושלם והמקדש, ולזה אמר כאן כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקמותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה שהיא הפקידה שעשה כורש לעלות לירושלם.