והמלך שלמה וגומר. אחר שזכר הכתוב מעלות שלמה ושלמיותיו וגדלו, ספר איך בתכליות ימיו סכל את ידיו ולא מלא אחרי השם ית' ובעבור זה נמשכו לו צרות וחסרונות רבות. ובפרק במה בהמה יוצאה (שבת נ"ו ע"ב) אמרו, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, שנאמר ולא היה לבבו שלם כלבב דוד אביו, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא. והקשו שם מאז יבנה שלמה במה לכמוש? ותרצו שבקש לבנות ולא בנה. והקשו עוד מאמרו ויעש שלמה הרע בעיני ה'? ותרצו מתוך שהיה לו למחות ביד נשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאלו חטא. ואחרי שהכתוב העיד על חטא שלמה וענשו מוכיח עליו ג"כ, ראוי שנדע מי הביא לחכמינו ז"ל להכחיש פשטי הכתובים ולומר שמי שיאמינם כפשטם אינו אלא טועה? והנה הכתוב צווח ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלקים אחרים וגומר וילך שלמה אחרי עשתרות אלקי צידונים ואחרי מלכום שקוץ עמונים ויעש שלמה הרע בעיני ה' וגומר, ואמר עוד אז יבנה שלמה במה לשקוץ מואב בהר אשר על פני ירושלם ולמולך שקוץ בני עמון וגומר, ונאמר ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' וגומר, והפסוקים האלה מורים על חטאו, ויקשה אם כן למה נטו חז"ל מפשוטיהם? והנראה בדבר הזה הוא, שבאו אליו מסברא ישרה ומהוראת הכתובים. אם מדרך הסברא, כי בהיות שלמה חכם כמלאך האלקים, איך יתכן להאמין שנטה לבבו להאמנת ההבלים והשקוצים אשר היו מאמינים האומות הסכלות ההם? ואם הוא ע"ה נחכם מכל האדם בידיעת האלקיות והשגת מציאותו יתברך, כמו שיורו עליו דבריו הטובים והישרים, איך אם כן עזב האמת והאמין בשוא נתעה? וזה ממה שיורה שאדם כמוהו חלילה וחס שיהיה עובד ע"ז. ועוד שאם היה שנטה להאמין בע"ז ולעבדה, איך יתכן שיאמין בכל האלוהות יחד בעשתרות אלקי הצידונים ובמלכום שקוץ העמונים ובכמוש שקוץ מואב ובשאר האלהות כלם? כי הנה האומות היו מתחלפות באמונתם וכל אחת מהם היתה עובדת ע"ז אחת ומכחשת אלוה זולתה, ולא היה מהם מי שיאמין בכלם, כי יהיה ענינו קבוץ המקבילים או ההפכים יחד כפי אמונתם, ואחרי אשר ראינו שייחס לשלמה כל האלוקות האלה, ראוי שנאמין שלא היה ענינו האמונה בהם והעבודה לכלם יחד ולא לאחד מהם. ואמנם מדרך הוראת הכתובים, לפי שהכתוב אמר ראשונה ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלקים אחרים, ואם היה הכוונה במאמר הזה שהאמין בהם ועבדם, לא היו ראוי שיאמר אחריו מיד ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דוד אביו, כי היחס ימצא בין הדברים שהם ממין אחד לא כאשר הם ממינים או מסוגים מתחלפים, ואם היה שלמה עובד ע"ז ודוד אביו תם וישר ירא אלקים לא היה ביניהם אם כן בשלמות יחס כלל, לומר שלא היה לבבו שלם עם ה' כלבב דוד אביו, גם אמרו וילך שלמה אחרי עשתרות אלקי צידונים ואחרי מלכום שקוץ עמונים, אם היה הכוונ' בהליכה ההיא שהאמין באלהותם והשתחוה להם ועבדם, איך יאמר אחריו ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו? והוא המורה שחטא שלמה אבל לא בעבדו הע"ז ההיא חלילה, גם מה שאמר אז יבנה שלמה במה לכמוש וגו', אם היה הכוונה שבנה אותה במה לעבוד בה הע"ז ההיא, איך אמר אחריו וכן עשה לכל נשיו הנכריות מקטירות ומזבחות לאלוקיהן? יורה שבהן היה החטא והע"ז לא בשלמה, גם אמרו ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' וגומר, אם היה חטאו שעבד ע"ז לא היה ראוי שיאמר כי נטה לבבו מעם ה' הנראה אליו וגו', אבל היה ראוי שיאמר כי פנית אל אלקים אחרים או כי זנית אחרי אלקי נכר הארץ כדברי משה עליו השלום (דברים ל"א ט"ז), או ותלך ותעשה לך אלקים אחרים ומסכות להכעיסני ואותי השלכת אחרי גוך, כמו שאמרו לירבעם (בסי' י"ד ט'), לא שיזכור לבד הנטייה מעם ה' שאפשר שיפורש על הפרד הדבקות ממנו יתברך לא על עבודת אלקים אחרים, ומפני הסבות האלה כלם ראו חז"ל ששלמה חס ושלום שיעבוד ע"ז, אבל שהיה חטאו שהניח לנשיו לעבוד ע"ז בהיותם עמו ולא מיחה בידיהן ולכן נחשב אליו כאלו עבדם. ואני כבר כתבתי בשערים שקדמו בחכמת שלמה במה היה חטאו, רצה לומר בלמדו את נשיו דרכי העבודות המיוחסות לשרי העליונים הממונים על אומותיהם כדי להוריד מהם השפע על אותם אומות, ולהיותו בחיר השם היה עון גדול שיתעסק בידיעה ההיא, וכל שכן שילמד אותה לנשיו שכבר נתגיירו והיו ישראליות, וכל שכן בשהניחם לעבוד אותם העבודות פתח שערי ירושלם העיר בחר אלקים לשבתו, וכמו שתראה שמה. וכפי השרש הישר הזה נפרש פסוקי הפרשה, ואומר כי הנה ספר הכתוב שהמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה וגומר, להגיד כי נמשך אחרי תאות המשגל וחטא בו בשלשה אופנים. ראשונה בהגדיל האהבה והחשק הנמרץ לנשיו, והיה ראוי שלא יאהב אותן יותר מדאי ולא ימשך אחריהן, וזה רמז באמרו אהב נשים נכריות, ואמר בהם דבק שלמה לאהבה, כלומר שלא היה ענינו ענין האדם הנשוי אשה, כי אם ענין הנער החושק ונפשו קשורה בנפש חשוקתו. וחטא שנית בהיותם נשים נכריות, אשר הזהירה התורה (דברים ז' ג') להתחתן בהם כדי שלא יטו לבב האנשים אחרי אלקיהם. וחטא שלישית במה שלקח נשים רבות, לפי שהתורה צותה (שם י"ז י"ז) ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, כי רבוי הנשים והמשגל יטעו השכל, וכמו שאמרו בפ' כהן גדול (סנהדרין דף כ"א ע"ב), א"ר יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שני מקראות נתגלו טעמם ונכשל בהם גדול העולם, שנאמר ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב ויהיה לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה, אמר שלמה אני ארבה ולא אשיב, וכתיב ותצא מרכבה ממצרים וגומר. הנה האשמה הראשונה רשם הכתוב באמרו אהב נשים, והאשמה השנית מלקחת נשים נכריו', רשם הכתוב באמרו כאן נשים נכריות, והאשמה השלישי' מכמותן רשם באמרו רבות, כי חטא בכמותן ובאיכותן ובאופן לקיחתן שהיה באהבה עזה. ואחרי שרשם שלשת האשמות האלה ברמז ביארם מיד, אם מה שאמר נכריות, זכר שהיו עמוניות מואביות אדומיות צדוניות חתיות, ובת פרעה זכר בפרט, לפי שהיא היתה הראשונה ובה נטה מדרכי התורה תחלה והיתה היא יותר חביבה עליו. וכן דרשו בספרי (פרשת ראה דף ל"ט עק"ן), והמלך שלמה אהב נשים נכריות ואת בת פרעה, בת פרעה היתה בכלל ולמה יצאה? מלמד שהיה מחבבה יותר מכלם. וכבר זכרתי בפרשה השנית מה שהיה בזה מהחטא, עם היות ששלמה גייר הנשים הנכריות קודם שלקחם, כי היה החטא אם להיות מקצתם אסורות לבא בקהל ה' גם אחרי שנתגיירו, ואם לפי שהיה ראוי לשלמה שידקדק בנשיו בעבור בניו כדי שיהיה זרעו שלם. באופן שיקים ה' את דברו הטוב אשר דבר לדוד אביו על קיום כסא ממלכתו אם ישמרו בניו תורתו, הלא תראה שרחבעם בן שלמה להיותו בן עמונית עשה הרע בעיני ה', כי (ב"ב ק"י ע"א) הבנים על הרוב דומים לטבע האם ולאחי האם כדבריהם ז"ל, הנה אם כן בזה ביאר ופרט האשם הראשון שזכר מנכריות.