משנה זו מצביעה על שבע או שמונה מעלות המפארות את בני האדם אשר זכו להן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא מִשֻּׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר. ר' שמעון בן מנסיא חי בסוף המאה השנייה לספירה והיה בן דורו של ר' יהודה הנשיא (בבלי, ביצה כו ע"א). על ר' שמעון בן יוחאי ראו לעיל ג, ד. ויש גורסים כאן "רבי שמעון בן יהודה", אף הוא מבני דורו של ר' יהודה הנשיא. ואלה שמונה המעלות:
הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים – נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם. טוב הוא לצדיקים וטוב הוא לעולם בכלל אם מתגלות מעלות אלו בלומדי התורה ומקיימי מצוותיה. וממשיך ר' שמעון ומדגים מקצת מדבריו על יסוד פסוקי מקרא שונים המזכירים בקשר לחכמה או לצדקה את התפארת, השיבה, הכוח, העושר, הבנים והכבוד.
שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא" (משלי טז, לא). ופסוקים נוספים כיוצא בזה. ומתברר שגם מידות "ארציות" (כגון נוי, עושר או כוח) אינן זרות לאיש החכמה, המוסר והצדקה; אדרבא, האדם השלם מאגד בתוכו שמים וארץ, קודש וחול. ולסיום נאמר כי כל המידות האלה אכן נתקבצו בדמויות היסטוריות ידועות (ומשום מה נזכרות כאן רק שבע מידות, ונראה שעמדה לפני אומר הדברים רשימה קצרה יותר של מידות).
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו. והם דברי שבח מופלגים לעורך המשנה, ולצאצאיו.