גם משנה זו ממשיכה בתיאור דרך החיים הראויה ללומדי התורה, אלא שבניגוד לקודמתה, שהציעה כיצד לנהוג, מצביעה משנה זו על דברים שיש להימנע מהם.
אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד. אסור שלומד התורה ירדוף בשל הצלחתו והישגיו אחר מעמד של שררה ("גדוּלה") או יתאווה לכבוד (והשוו לעיל ד, ז).
יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה. שהרי למדנו כי "כל שמעשיו מרובין מחכמתו – חכמתו מתקיימת" (ג, יב), וראוי ללומד התורה לא רק נאה לדרוש אלא גם, ובעיקר, נאה לקיים ולעשות.
וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁלַּמְלָכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם. אל לו לאדם להתאוות לא לחיי פאר, כנהוג בארמונות, ולא לסממני השלטון והגדוּלה, כגון הכתר, כיוון שמה שנזקף לזכותו, היינו תורתו ולימודו, גדולים מהם בערכם, וכתר תורה (ראו ד, ז) חשוב ועדיף על כתר המלוכה.
וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶך. מובטח לו ללומד התורה שהקב"ה ישלם לו את שכרו במלואו (לביטוי זהה ראו לעיל ב, יט). אף לומד התורה איננו חסין בפני הפיתויים שאליהם נחשף כל בן אנוש, כגון השררה, הכבוד וחיי המותרות, ועליו לחזור ולהזכיר לעצמו מה הם הדברים החשובים באמת.