משנתנו ממשיכה את המשנה הקודמת ועוסקת אף היא בדרך החיים הראויה ללומד התורה, תוך שהיא תובעת ממנו חיים של מסירות נפש.
כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁלַּתּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה. את התורה יש ללמוד מתוך חיים של צניעות קיצונית, אכילה מועטת של מזון בסיסי ("פת במלח" בלבד), שתייה בכמות מדודה (על "משורה" ראו יחזקאל ד, יא), שינה שאין בה נוחות וחיי צער, ולמרות כל אלה:
וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. מתייגע וטורח על לימודהּ.
וְאִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵן, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא. ביסוד הדברים פסוק מספר תהילים, "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (קכח, ב), הנדרש כעוסק ביגיעה בתורה ובשכר הרב המובטח לעמלים בתורה, בעולם הזה ובעולם הבא גם יחד (והשוו לביטוי דומה לעיל ד, א).