המשנה החותמת את הפרק השישי של מסכת אבות מוסיפה על חמשת הקניינים שנמנו במשנה הקודמת, ואומרת כי לא רק הם אלא
כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בָּרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיה מג, ז). והבריאה כולה שרה את שבחו של האלוהים ומפארת אותו ואת כבודו,
וְאוֹמֵר: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו, יח). שכן תכלית הבריאה היא המלכת האלוהים על העולם כולו ועל כל ברואיו. אכן, חתימה חגיגית לפרק כולו.
מאז ימי הביניים נהוג להוסיף בשעת לימוד מסכת אבות בסוף כל פרק ופרק את דברי ר' חנניה החותמים את מסכת מכות שבמשנה. על כך מעיד הפירוש המיוחס לרש"י האומר, "ולפי שיש בה [=במשנה זו] סיום נאה, נהגו כל העם לאומרה בסוף כל פרק ופרק", אף שאין היא חלק מן המסכת. לסיום זה ראוי להשוות את המנהג (המתועד אף הוא רק מימי הביניים) להוסיף לפני לימוד כל פרק ופרק את המשנה שבראש הפרק העשירי של מסכת סנהדרין, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו'", ומנהג זה כבר נזכר לעיל, בסוף המבוא לפירושנו זה.
רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר. חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה השנייה לספירה.
רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָך הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶנֶאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא). ה' שחפץ להרבות את זכויותיהם ואת שכרם של ישראל, הגדיל והאדיר את התורה ומצוותיה, על ידי ריבוי המצוות ועל ידי התביעה להקדיש זמן רב לשם לימוד התורה על מלוא היקפה. העיסוק התמידי במסכת אבות הוא דוגמא אחת להגדלת תורה ולהאדרתה.