שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה. שבעה סוגי עונשים (זה פירוש פורענות [ראו א, ז]) מביא הקב"ה על העולם בשל שבע עבירות עיקריות (על "גוף" במשמעות זו ראו ג, כג). משנתנו יסודה באמונה הדתית כי כל חטא סופו בעונש, וכי אין מכה קשה הבאה לעולם שאיננה באה כעונש על עבירה. (1)
מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין – רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. אם רק חלק מן האנשים ממלאים את המצוות הקשורות בהפרשת המעשרות (לפירוטן ראו במשנה הבאה), באה לעולם בצורת שרק חלק מבני האדם סובלים ממנה, מידה כנגד מידה. (2)
גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר – רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא. אבל אם החליטו כולם שלא למלא את חובת המעשרות, באה לעולם בצורת המלוּוה באי־סדר חברתי, שכולם נפגעים ממנו (ויש גורסים: "רעב של מהומה ושל מצור"). (3)
וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה – רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּא. אם החליטו הכול שלא לקיים את מצוות הפרשת חלה, שהיא מתן חלק מסוים מן הבצק לכוהנים (ראו להלן), בא לעולם רעב המכלה את כולם. (4)
דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. אנשים שעבירותיהם מחייבות להוציאם לפי דין תורה להורג, אך לא הובאו למשפט בבית דין, גורמים לבואו של דֶבֶר, שהוא עונשם משמים. לכך גורמים גם אנשים הסוחרים בפירות שנת השמיטה במקום להפקירם לכול (וראו במשנה הבאה). (5)
חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה. מלחמה מכה באנשים כעונש על עיכוב מתמשך בפסיקת הדין, על פסיקה מעוותת שאיננה דין אמת ועל הוראה ולימוד התורה שלא בהתאם למסורת חכמים (ראו לעיל ג, טו).