בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר: לְפֻם צַעֲרָא אַגְרָא. מילולית: לפי הצער – השכר, כלומר האדם מקבל שכר משמים על התהליך, על המאמץ, על הטירחה ולאו דווקא על תוצאות הלימוד והעיון, ויש בכך עידוד לכל אדם להשקיע את כל מאודו ויכולותיו בלימוד התורה. – מסכת אבות שפתחה ב"משה קיבל תורה מסיני" אשר עברה מדור לדור בידי החכמים שבו (א, א), מסתיימת דווקא בדרישה מכל אדם, יהא אשר יהא, שיעסוק תמיד ודרך קבע בתורה.
על בן בג בג
חכם ארץ ישראלי שזמנו לא ברור, והוא נזכר במשנה רק כאן, אך מאמרים שונים מפיו נמסרים פה ושם בספרות חז"ל. אפשר שהיה בן דורו של הלל הזקן (ובמדרש אבות דרבי נתן נוסח א, יב אכן מיוחס מאמר זה להלל), אך נראה יותר שהוא "יוחנן בן בג בג" הנזכר בתלמוד הבבלי (קידושין י ע"ב) כאדם שהיה "בקי בחדרי תורה", כלומר במסתריה ובפרטי פרטיה, וחי בתקופה מאוחרת יותר. מסורות מימי הביניים קובעות שהיה גר במוצאו, ויסודן כנראה בניסיון להסביר את שמו המשונה (ויש הכותבים את שם אביו במילה אחת – "בגבג"). ויש אף המזהים אותו עם "בן הא הא" שנזכר להלן, שהרי "בג" בגימטריה הוא 5, כמו ערכה של האות ה"א.
על בן הא הא
חכם ארץ ישראלי הקרוי גם "בן הי הי" והוא נזכר כמי שנשא ונתן עם הלל הזקן בעניינים שונים (בבלי, חגיגה ט ע"ב). יש המזהים אותו עם "בן בג בג" (ראו לעיל) או קובעים עליו שהיה גר במוצאו.
הב כפהו הב כפה
כך ניתן לכתוב את משפט הפתיחה של דברי בן בג בג כשהוא הפוך, מסופו לתחילתו. הדבר נראה משונה לעין, אך אין הוא שונה עקרונית מדרכים רבות שבהן מימשו חז"ל (ומממשים גם היום ההולכים בדרכם) את תביעתו של בן בג בג. הנחת היסוד שלו אומרת כי הכול – העבר, ההווה והעתיד – רשום בתורה בדרך זו או אחרת, ועל הקורא להתאמץ ולגלות זאת בכל דרך קריאה אפשרית: קריאה על דרך הגימטריה (על כך ראו לעיל ג, כג), דרשת המילית "את" (לעיל ד, טו), התעלמות מחלוקת הפסוקים, דרשת צורתה של אות או מספר אותיותיה של מילה (מדוע פתחה התורה באות ב? מדוע יש בתיבה הראשונה שבתורה שש אותיות דווקא?) ועוד דרכים מדרכים שונות. כך נותר ספר הספרים כיצירה חיה, שכל דור יכול היה לחזור אליה ולמצוא בה תשובות לשאלות זמנו.
האם העלה בן בג בג על דעתו את השימוש במחשב לצורך הפיכה חוזרת ונשנית במילותיה של התורה? דרך זו, שנתחדשה בידי מתמטיקאים וחוקרים ישראלים, אליהו ריפס ודורון ויצטום, רואה את אותיותיה של התורה – תוך התעלמות מחלוקתן למילים ולמשפטים – כרצף בן כ־300 אלף סימנים, שניתן לגלות בו עולמות מופלאים אם מדלגים מאות לאות על פי שיטה קבועה מראש. כך, למשל, ניתן למצוא את השם "ישראל" ברצף המילים: "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי..." (בראשית א, לא – ב, א) אם מדלגים מן היו"ד שבסוף המילה "הששי" בדילוגים של שבע אותיות כל פעם, ומכאן ראיה כי עם ישראל עלה בתודעת האלוהים כבר עם הבריאה שנמשכה שבעה ימים. בדרך זו ניתן לגלות, לפי שיטה זו, אירועים היסטוריים רבים. בבראשית טו, ה, למשל, פסוק המזכיר הבטה אל הכוכבים, ניתן לגלות "חללית", וכיוצא בזה עוד ועוד. סריקה כזו אפשרית, במיוחד כשמדובר בדילוגים של עשרות אותיות, כמעט אך ורק בעזרת המחשב. השיטה עוררה פולמוס סוער, בעולם האקדמי ומחוצה לו, ומבקרי השיטה ביקשו להוכיח כי בכל טקסט רצוף וארוך (כגון הרומאן "מובי דיק" של מלוויל) ניתן למצוא צירופים מעין אלה. הויכוח טרם הוכרע, אך הוא מלמד כי העיקרון של "הפוך בה והפוך בה דכולא בה" מתגלה מחדש בכל דור, בדרכים חדשות, אשר רק העתיד יגלה אם מספרן הוא סופי.
"לפום צערא אגרא"
בחברה הישגית היינו אומרים כי שכרו והערכת הצלחתו של האדם (בלימודים, בחברה, בעבודה ועוד) תלויים בהישגיו. בן הא הא מציע, כשמדובר בעולם הלימוד והתורה, תפיסה מנוגדת לחלוטין. השכר ניתן ביחס ישר להשקעה ולאו דווקא להישגים. מדובר, כמובן, בשכר דתי הבא על האדם מן השמים, ומסכת אבות, יש לזכור, נתחברה בהקשר רעיוני זה, ונושא השכר הבא ממרומים נזכר בה עוד כמה פעמים במשפט חוזר: "נאמן הוא בעל מלאכתך [=האלוהים] שישלם לך שכר פעולתך" (ב, יט; ב, כא; ולהלן ו, ה). במהלך הדורות עשו רבים שימוש בביטוי "לפום צערא אגרא" כדי לדרבן באמצעותו קיום מצוות או הלכות שבקיומן ישנו טורח מרובה, פיסי או כלכלי. כך, למשל, אומר ר' אברהם בן הרמב"ם (במאה הי"ג) כי אכן קשה לקיים את מצוות השמיטה, אך "אם יש בקיום האיסור הזה טורח גדול, הרי לפי מידת הצער השכר, לפום צערא אגרא" (שאלות ותשובות, סימן פה), וכמוהו רבים.
והנה, גם מחוץ לעולם התורה מצאנו מי שמצטט ביטוי זה, ובהקשר בלתי צפוי, דבר המלמד על חיותו. האם ניתן להגיע להישגים ספורטיביים, לפיתוח הגוף, בלי להתאמץ ולטרוח? No pain – no gain יאמר דובר האנגלית (היינו: בלא סבל אין הישגים), ומשפט זה מצוי הרבה דווקא כסיסמתן של אגודות ומכונים לפיתוח הגוף ושריריו. ובארץ תורגם, כמובן, כ"לפום צערא אגרא", וכך הוא נפוץ בחוגים הקשורים לעניין.
אנחנו, שעסקנו בענייני רוח ולא בסוגיות של חומר, נחייך למראה השימוש המיוחד הזה באמירה מעין אמירתו של בן הא הא, ונקווה – עם סיום פירוש זה לחמשת פרקיה הראשונים של מסכת אבות, שעמל רב הושקע בו – כי נזכה לשכר הראוי, בין אם על המאמץ ובין אם על התוצאה, ואולי הן על זה והן על זה.